<h1>בה"ג הלכ' פאה</h1>
<h2>דף קלא:</h2>
ולא מתבעי למישבק פאה אלא בסוף שדה כי היכי דתתדע דפאה ניהי. (חולין קל"א:) ולא מיתבעי ליה למיהוי ליה בגוה טובת הנאה לא בלקט ולא בשכחה, מ"ט דעזיבה כתב בהו. ולא מתבעי ליה היכא דאית ליה פאה למימר ליה לקריביה עני איתא שקליה את להא פאה, דתניא (שבת כ"ג. תוספתא פ"א ה"ו ותו"כ פר' קדושים) אר"ש מפני ארבעה דברים אמרה תורה אל יניח אדם פאה אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני בטול עניים ומפני מראית העין ומפני הרמאין, מפני גזל עניים שלא יראה שעה שאין שם אדם ויאמר לקרובו עני לך קח פאה זו, מפני בטול עניים כיצד, שלא יהו עניים יושבין ומשמרין ואומרים מתי יניח בעל הבית פאה מתי יניח פלוני פאה, אלא מתוך שהוא בסוף הולך ועושה מלאכתו ובא ונוטלה באחרונה, ומפני מראית העין כיצד, שלא יהו עוברין ושבין אומרין תבא מארה לפלוני שלא הניח פאה בשדהו שהרי אמרה תורה (ויקרא י"ט, י') לא תכלה פאת שדך לקצור, ומפני הרמאין כיצד שלא יאמרו כבר נתננו, שלא יניח את היפה ויתן את הרע.
<h2>דף קלד.</h2>
[פסק] (גיטין מ"ז.) והיכא דזבן שדה מגוי כשהיא זרועה ועדיין לא הביאה שליש מיחייבא בפאה, מאי טעמא, דכיון דהביאה שליש ביד ישראל בתר קצירה אזלינן. (פאה פ"ד מ"ו וחולין קל"ד.) והיכא דאיכא גר שנתגייר והיתה לו שדה זרועה ועדיין לא נקצרה עד שנתגייר מיחייב בפאה, מאי טעמא, דבתר קצירה אזלינן.
וכל מאן דמחייב בפאה מחייב בלקט ושכחה, (בפאה) מאי טעמא, דכתב (ויקרא י"ט, ט') לא תכלה פאת שדך לקצור וכתב בלקט (שם) ולקט קצירך וגמר קצירה דלקט מקצירה דפאה ובשכחה נמי כתב (דברים כ"ד, י"ט) כי תקצר וגמר קצירה קצירה מדפאה.
<h2>דף קלד:</h2>
[פסק] והיכא דזרע במדבר או בהר או בבקעה במקום דלא שכיחי בני אדם לא מחייב בפאה דאמרינן לוי זרע בכישאר לא הוה איכא עני למיתב ליה פאה אתא לקמיה דרב ששת א"ל תניתוה (ויקרא י"ט, י'. כ"ג, כ"ב) לעני ולגר תעזב אותם אבל לא לעורבים ולא לעטלפים, ותיפוק לי דהוה ליה יאוש, כיון דלא ידעין הוה ליה יאוש שלא מדעת ולא הוי יאוש.
<h2>דף קלז:</h2>
אילו דברים שאין להם שעור הפאה והבכורים והראיון, אין פוחתין לפאה מששים אף על פי שאמרו אין לפאה שיעור ואף על גב דרב ושמואל דאמרי תרויהו (חולין קל"ז:) פאה מששים, מפרקינן לא קשיא כאן בארץ כאן בחוצה לארץ, בארץ אין לה שיעור בחוצה לארץ בששים, מאי טעמא בארץ אין לה שיעור משום דכתב (ויקרא י"ט, ט') לא תכלה פאת שדך והויא לה דאוריתא ולא כתיב בה שיעורא, ובחוצה לארץ מדרבנן היא וכיון דמדרבנן היא אוקמוה רבנן בששים.
